איטום ריצפה, מתי מתחילים ?
איטום רצפת המרתף מתבצע בתחילת שלבי בניית השלד, עם סיום חפירת הבור, ביצוע קלונסאות, יישור האדמה, פריסת מערכת חציצה ע"י קלקר או כוורות קרטון ביצוע בטון רזה והכנת תפסנות מסגרת הריצפה מגיע הזמן להתחיל איטום ריצפת המרתף, נכון להיום השיטה היחידה לביצוע איטום מרתף היא בעזרת יריעות ביטומניות.
היריעות נפרסות על גבי הבטון הרזה בחפיות של כ 10 ס"מ (ברוב היריעות הם מגיעות מסומנות עם חפיות מוכנות) , באם המערכת היא חד שכבתית חובה לבצע יריעות של תקן 5 מ"מ ולבנות עם אגרגט, היריעות עולות על מסגרת התפסנות (קרוס) עד לגובה יציקת הרצפה רצוי במינוס של כ 2-3 ס"מ על מנת שהיריעה תיאחז בבטון בזמן היציקה ולא תיפול החוצה בזמן פירוק התפסנות.
היריעות נפרסות על כל שטח הרצפה ועליית מסגרת התפסנות (קרוס), במידה והרצפה היא עם כלונסאות, מבצעים חיתוכים ליריעות בסמוך לברזל "השתול" של העמוד (ברזל הממשיך למעלה) ולא סביב הברזל של הקולנס לטובת קבלת איטום מקסימלי סביב העמודים.
באים והפרוייקט נמצא באדמה חרסיתית / שחורה רצוי ומומלץ לבצע מערכת איטום דו שכבתית (יש להתייעץ עם יועץ קרקע לפני תחילת הפרוייקט, עם ביצוע "בור ניסיון" לבדוק סוג הקרקע לפני ביצוע תוכניות).
במערכת איטום דו שכבתית אנו חוזרים על הפעולה הנ"ל פעמיים,
- פעם ראשונה ביריעות ביטומניות 4 מ"מ שחורות ו/או 5 מ"מ שחורות
- פעם שניה ביריעות ביטומניות 4 מ"מ לבנות או 5 מ"מ לבנות
המלצות התקן מאפשרות בדו שכבתיות לבצע 4 מ"מ + 4 מ"מ, מומלץ כדי לקבל מקסימום איטום 4 מ"מ שחורה תחתונה ו 5 מ"מ לבנה עליונה.
הערה חשובה ! הבטון הרזה נועד אך ורק לטובת תשתית להנחת היריעות ואין לרתך את היריעות אל הבטון הרזה, האיטום "מרחף" ע"ג הבטון הרזה
מושגים באיטום רצפת מרתף
איטום ריצפה בהנחה חופשית –
ישנה טכניקה נוספת לסדר היריעות בקצה הרצפה חוץ מהטכניקה שציינו לעיל (חיבור אל הקרוס) והיא ע"י כך שקבלן השלד ירחיב את רצפת "הבטון הרזה" מעבר אל קווי בניין המרתף במסגרת כולה במינימום של 30 ס"מ (הרחבה החוצה) ויריעות הריצפה יבלטו החוצה בצורה אופקית על גבי הבטון הרזה.
בשיטה זו יש שתי בעיות שיש לקחת בחשבון :
- מאחר והיריעות נישארות במצב אופקי עד גמר שלד המרתף, גדל הסיכוי שהיריעות יתלכלכו משאריות בטון בזמן היציקות, יקרעו בזמן פירוק הטפסנות ודומה, האפשרות לשמור על קצה היריעה בשלמותה הוא אפסי ויש לכך משמעויות להמשך העבודה בזמן איטום הקירות.
- בהנחה חופשית ואופקית כמות המ"ר לחשבון באיטום הריצפה גדל, בזבוז חומר והוצאה מיותרת למזמין העבודה.
ריצפת רפסודה –
זוהי רצפת מרתף שברוב המקרים תהיה רצפה ללא קלונסאות אבל הרצפה שתצא מקווי הבניין של הקירות בכ – 0.3-0.5 מ', הרחבת הריצפה מקווי הבניין משמשת כ"רגל" בשפה המקצועית ומשמשת לתמיכה לחלופין מקלונסאות. סוג הרצפה נדרש להיקבע ע"י המהנדס (קונסטרוקטור) .
טרסטוופ –
זהו פרט המשמש לעיגון יריעות איטום הריצפה אל ריצפת הבטון, אלו הם יחידות גומי/פלסטיק קשיח בעל "שן" כמעין וו בחלקו העליון, מרתכים את הטרסטוופ אל היריעות ובזמן היציקה משמש כמאחז תחתון ליריעות.
עצר מים כימי –
עצר מים כימי נועד לתת הגנה נוספת, ערך מוסף לאיטום המבנה התת קרקעי, תפקוד העצר כימי הינו למנוע חדירת מים דרך מישקי בטון (הפסקות בין יציקה ליציקה) כגון תפר בין קיר ורצפה. על ידי התפשטות מבוקרת עם החשיפה למים ויצירת אטימה חיובית בתוך וכנגד הבטון, העצר כימי החליף את הרכיב הפסיבי שהיה מ P.V.C .
יישום העצר כימי – זהו פס ברוחב של כ 2X2 ס"מ, מגיע מהספק כגלגל באורכים שונים, פורסים את הפס על בטון קיים לפני יציקה חדשה, ניתן לקבע את הפס ע"י מסמרים שלא יזוז תוך כדי יציקה, יש להניח את הפס בעומק של מינימום 50 מ"מ בתוך הבטון.